סיפור לאורי
אני לא כותב לך בשירים, אני כותב לך בסיפורים- כן אני יודע שאתה לא אוהב שמזיינים לך את המוח.. בכל זאת קיבלתי ממך לא מעט מכות לא?! אבל כל נקודה בחיים, בחיים שלי, של אמא ואבא, של גליה ושל הבנות, היא סיפור בפני עצמו, סיפור שלא היית נוכח בו פיזית ושיש לספרו עתה למי שהיה […]
אזכרה בבואנוס אירס
העיר מלאה ושוקקת חיים.. אני מסתובב לי ברחובות, מסדר מחשבות ומנסה למצוא את עצמי: קונה עגיל, נכנס לשלוח מייל להורים, נכנס לבית קפה לבדי. מוזר להיות פה בתאריך הזה, חוויה משונה בעיר תוססת ומלאת חיים כשהיום השחור הזה מגיע ומזכיר שכבר איכשהו אבדו להם 8 שנים. אני חושב על ההורים, על גליה, מיקה ויובל, מדמיין […]
פתאום אורי
אני יושב על פלג הנחל לבד ומביט על הזרם שנע לכיווני ותמיד מזכיר לי חיים וזמניותם ומעלה הרהורים.. 8 שנים כמעט חלפו, וזיכרון תווי פניך עולה מהתמונות שראיתי כבר אלפי פעמים מאז אותו יום ארור. תחושת האשם על שכחת תווי פניך מתחלפת בגעגוע, רחמים עצמיים ולבסוף הבנה: כל רגע מיותר, את המקומות בהם אורי לא […]
7 שנים | תומר ורד
אורי יקר, אתה בטח שוב צוחק ולא מאמין – איך זה שאני עומד כאן, 7 שנים אחרי, ומדבר שוב אלייך באותו מקום, כמעט באותה שעה. איבדתי את חוש הזמן מאז אותו יום ארור, אורי. אני זוכר לפרטי פרטים, כאילו נפגשנו לפני שעתיים, איך עמדת מולי בפעם האחרונה, באותו יום שישי, לפני שנסעת לטייסת לכוננות יירוט […]
יום הולדת 27
הם שתלו עץ נמוך עם עלים רכים, וישנם גם כמה רימונים שאולי יהיו מתוקים, את העץ אפשר ללטף ככה מעל כשעצובים- משהו מוחשי שממלא מישהו עם שיער שחור, סמיך כזה, עם חיוך דובוני ועם מגושמות חמודה שאי אפשר לעמוד בפניה. שקט עם רעש ילדים מהשכונה ליד, כמו אצל סבתא בבית כשהיינו לבד, הדשא הגדול מתחת […]
29.6.01
אני יושב במקום מבודד בבסיס עובדה. אני יושב לבד, כי כל פעם שאני חושב עליך אני רוצה שזה יהיה רק אני ואתה בלי אף אחד אחר. אני בקורס פקוד והדרכה עכשיו היום התבקשנו לחשוב על אסוציאציות של שבת.. הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו הוא אתה: אני זוכר אותך יושב איתנו אצל סבתא ואוכל סרמלה, ורניקס […]
נכתב לקראת האזכרה- 1.3.2001
איזה שקט יש פה, בבית הקברות הצבאי.. מקום זה נמצא בסמוך לכביש מרכזי ועדיין, כאילו ברגע שאתה נכנס לפה יש איזו גדר דמיונית שחוסמת קולות ורעשים מבחוץ ואתה נכנס לתוך עולם אחר. אך השקט הזה הוא שקט חיצוני בלבד, כי הרי בכל אחד מהטמונים פה יש כ"כ הרבה כוח ועצמה, רגש וחוכמה שנראה והם הולכים […]
מכתב לאורי 1
אורי בן היית לנו, ילד, אח, נכד וחבר. ועכשיו – אתה כבר במקום אחר. אמרת: "אני חי כשאני טס", וכמה אירוני הוא שבטיסה גם מצאת את מותך. על דעת הקהל ועל המקום אני מבקשת ממך סליחה: מהיר היית בחייך ומהיר עד מאד במותך לפעמים, פשוט לא עמדתי בקצב שהכתבת לנו ולעצמך. לא השכלתי להבין – […]
מכתב לאורי 2
עוצמת עיני ומסרבת להאמין האומנם, לא אראה עוד פניך לעולמים? פוקחת עיני – והנה תמונתך במדים, חיוך נצח על הפנים היו לך חיים נפלאים בני: טיסות, טיולים, צלילות, מסעדות וכיופים, חברות נפלאה עם שירי ומשפחתה וקשרים אמיצים עם חברים ומעריצים. סבתא אוהבת, אבא דואג, אמא שמבשלת ומכינה דברים, רק כדי לשמוע את מצמוץ ההנאה שלך […]
מכתב לאורי 3
חמישה חודשים לאחר מותך מחר – יום הולדת 22. אני כאן – אתה בשמיים. מיום ליום – קשה שבעתיים. רצינו לחגוג לך כמו גדול. פתאום נמחק לנו הכל: הכח, הרצון, היכולת – נשארו: לב כואב, שאריות סבולת. בן יקר שלי – האם אתה יודע, האם אתה שומע? היו עוד שלוש תאונות בחיל-האויר, נראה שהמצב מחמיר… […]