אורי
בן היית לנו,
ילד, אח, נכד וחבר.
ועכשיו – אתה כבר במקום אחר.
אמרת: "אני חי כשאני טס",
וכמה אירוני הוא
שבטיסה גם מצאת את מותך.
על דעת הקהל ועל המקום
אני מבקשת ממך סליחה:
מהיר היית בחייך
ומהיר עד מאד במותך
לפעמים, פשוט לא עמדתי בקצב
שהכתבת לנו ולעצמך.
לא השכלתי להבין –
כי אצה לך דרכך,
יש אומרים: "שליחות נעלה".
רציתי עוד לחבק ולאהוב,
אך לפתע – החיים הגדולים
שהיו לך – נהיו קטנים, נעלמו,
ובכו לחיות…
עוד אחכה לך אורי שלי