״ביום 01.03.98 נהרג אורי בהר עיבל, בפעילות מבצעית.
בבית נותרו אלבומים ותמונות המתעדים את שנות חייו הקצרות אך מלאות התוכן של אורי.
בני משפחה וחברים אוהבים, כואבים ומתגעגעים. יהי זכרו של אורי ברוך.״
על מנת להדליק נר, יש למלא שם או מסר אישי.
ניתן לכתוב ולהביע את רגשותיכם. המסר יצורף לנר המודלק
אורי תלמידי היקר
כי אסף בך האור
תחרט עמוק
בנבכי הלב והזכרון
דינה סולימן-האן
יהי זכרו ברוך
לא שוכח
כואבים יחד אתכם. חיבוק גדול ואוהב
יהי זכרו שמור וברוך. חיבוק להורים היקרים
תנצבה
יהי זכרו ברוך.חיבוק לכרמלה וסמי
זוכרים בכאב. איתכם
לזכרך אורי היקר
גם היום ובכל יום זוכרים
חיבוק חם למשפחה
וגעגוע אין סופי
רבקי
אתא שוב נוכח
יהיה זכרו ברוך. חיבוק ענק וחם לכל המשפחה.
מפנינה ובני פאר
זוכרים,לא שוכחים.
מחבקים.
יהי זכרו ברוך. חיבוק חם לכל המשפחה, סימונה וסרג'יו
יהי זכרו ברוך
אורי, 23 שנים חלפו מאותו יום נורא וכמו כל שנה מאז, כשמגיע 1.3 העור מצטמרר והזכרון מרגיש טרי ומרעיד כאילו זה עכשו. כאילו ממש עכשו שמענו את הידיעה הנוראה, שאחריה, שום דבר כבר לא אותו דבר. ואתה, שהיית תמיד מודל, אחד ויחיד במינו, חסר. חסר להוריך, חסר לאחיך, לאחותך ולגיסך, חסר לגיסתך ולאחייניך שהכירו אותך באמצעות מילים וסיפורים, חסר לחבריך הטובים, ולחברי המשפחה, וחסר למדינה ולחברה הישראלית. כי בודאות, לו היית כאן, היית תורם לחברה תרומה ייחודית כפי שאתה. מחבקים את משפחתך ואת כל אוהביך. יעל ויוסי
אורי, 21 שנים חלפו מאותו יום נורא וכמו כל שנה מאז, כשמגיע 1.3 העור מצטמרר והזכרון מרגיש טרי ומרעיד כאילו זה עכשו. כאילו ממש עכשו שמענו את הידיעה הנוראה, שאחריה, שום דבר כבר לא אותו דבר. ואתה, שהיית תמיד מודל, אחד ויחיד במינו, חסר. חסר להוריך, חסר לאחיך, לאחותך ולגיסך, חסר לגיסתך ולאחייניך שהכירו אותך באמצעות מילים וסיפורים, חסר לחבריך הטובים, ולחברי המשפחה, וחסר למדינה ולחברה הישראלית. כי בודאות, לו היית כאן, היית תורם לחברה תרומה ייחודית כפי שאתה. מחבקים את משפחתך ואת כל אוהביך. יעל ויוסי
כל כך הרבה שנים ואתה תמיד איתנו. משפחת ברונשטיין
איך הזמן עובר…אבל אתה עדיין כל כך חסר! מתגעגע המון
אורי, לאט לאט נאספות השנים אבל הזכרון שלך חד וברור: צעיר גבוה ויפה ומוכשר ברמות, עם חיוך ממזרי של אחד שיודע. אחד שמשרה שמחה סביבו ולימד אותי דבר או שניים על ההנאות הקטנות. אוהבים ומתגעגעים.
זוכרים ואוהבים
עשרים ושלוש שנים חלפו מאז שהגיעו נציגי הצבא לדפוק בדלת משפחת מנור עם הבשורה הקשה כל כך. אורי היה גם בן השכנים כרמלה וסמי, גם אח בוגר לתום וגם תלמידי בבית הספר הריאלי. לפעמים גם עשה אצלי בייבי סיטר עם שירי שהיתה חברתו. אורי לא ישכח לעד.
אהבתי אותו. בעיקר את חכמתו, חוש ההומור שלו וההנאה שלו מאוכל ….
אחרי 23 שנים, חסר את דמות האח הגדול שהיית יכול להיות, כואב כאבא את אובדן ההורים, אוהב ומתגעגע.
אורי היקר,
יהיה זכרך ברוך.
אתא והמשפחה שלך תמיד במחשבותינו, כולל בהחלטות גורליות.
"Nothing gold can stay" , כמה חבל!