Blog

פתאום אורי

אני יושב על פלג הנחל לבד ומביט על הזרם שנע לכיווני ותמיד מזכיר לי חיים וזמניותם ומעלה הרהורים..
8 שנים כמעט חלפו, וזיכרון תווי פניך עולה מהתמונות שראיתי כבר אלפי פעמים מאז אותו יום ארור.
תחושת האשם על שכחת תווי פניך מתחלפת בגעגוע, רחמים עצמיים ולבסוף הבנה: כל רגע מיותר, את המקומות בהם אורי לא היה אני אכסה. גם בשבילו.
מבט לשמיים לעבר השגחה כלשהי מעלה הרהורים נוספים.. אולי אתה משגיח..
אוהב
תום