אזכרה בבואנוס אירס
העיר מלאה ושוקקת חיים.. אני מסתובב לי ברחובות, מסדר מחשבות ומנסה למצוא את עצמי: קונה עגיל, נכנס לשלוח מייל להורים, נכנס לבית קפה לבדי.מוזר להיות פה בתאריך הזה, חוויה משונה בעיר תוססת ומלאת חיים כשהיום השחור הזה מגיע ומזכיר שכבר איכשהו אבדו להם 8 שנים.אני חושב על ההורים, על גליה, מיקה ויובל, מדמיין פרצופים עצובים אבל […]
פתאום אורי
אני יושב על פלג הנחל לבד ומביט על הזרם שנע לכיווני ותמיד מזכיר לי חיים וזמניותם ומעלה הרהורים.. 8 שנים כמעט חלפו, וזיכרון תווי פניך עולה מהתמונות שראיתי כבר אלפי פעמים מאז אותו יום ארור.תחושת האשם על שכחת תווי פניך מתחלפת בגעגוע, רחמים עצמיים ולבסוף הבנה: כל רגע מיותר, את המקומות בהם אורי לא היה אני […]
יום הולדת 27
הם שתלו עץ נמוך עם עלים רכים,וישנם גם כמה רימונים שאולי יהיו מתוקים, את העץ אפשר ללטף ככה מעל כשעצובים- משהו מוחשי שממלא מישהו עם שיער שחור, סמיך כזה, עם חיוך דובוני ועם מגושמות חמודה שאי אפשר לעמוד בפניה.שקט עם רעש ילדים מהשכונה ליד, כמו אצל סבתא בבית כשהיינו לבד,הדשא הגדול מתחת לביתה, מזכיר לי אותי, […]
29.6.01
אני יושב במקום מבודד בבסיס עובדה.אני יושב לבד, כי כל פעם שאני חושב עליך אני רוצה שזה יהיה רק אני ואתה בלי אף אחד אחר. אני בקורס פקוד והדרכה עכשיו היום התבקשנו לחשוב על אסוציאציות של שבת.. הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו הוא אתה: אני זוכר אותך יושב איתנו אצל סבתא ואוכל סרמלה, ורניקס ועוף בתנור […]
נכתב לקראת האזכרה- 1.3.2001
איזה שקט יש פה, בבית הקברות הצבאי.. מקום זה נמצא בסמוך לכביש מרכזי ועדיין, כאילו ברגע שאתה נכנס לפה יש איזו גדר דמיונית שחוסמת קולות ורעשים מבחוץ ואתה נכנס לתוך עולם אחר.אך השקט הזה הוא שקט חיצוני בלבד, כי הרי בכל אחד מהטמונים פה יש כ"כ הרבה כוח ועצמה, רגש וחוכמה שנראה והם הולכים להתפרץ החוצה […]
מכתב לאורי 1
אורי בן היית לנו, ילד, אח, נכד וחבר.ועכשיו – אתה כבר במקום אחר. אמרת: "אני חי כשאני טס",וכמה אירוני הואשבטיסה גם מצאת את מותך. על דעת הקהל ועל המקוםאני מבקשת ממך סליחה: מהיר היית בחייךומהיר עד מאד במותךלפעמים, פשוט לא עמדתי בקצבשהכתבת לנו ולעצמך. לא השכלתי להבין –כי אצה לך דרכך,יש אומרים: "שליחות נעלה". רציתי עוד […]
מכתב לאורי 2
עוצמת עיני ומסרבת להאמיןהאומנם, לא אראה עוד פניך לעולמים?פוקחת עיני – והנה תמונתך במדים,חיוך נצח על הפנים היו לך חיים נפלאים בני:טיסות, טיולים, צלילות, מסעדות וכיופים,חברות נפלאה עם שירי ומשפחתהוקשרים אמיצים עם חברים ומעריצים. סבתא אוהבת, אבא דואג,אמא שמבשלת ומכינה דברים, רק כדילשמוע את מצמוץ ההנאה שלך והמילים:"זה ממש ברמה" (תני לי עוד מנה)… חשבת […]
מכתב לאורי 3
חמישה חודשים לאחר מותךמחר – יום הולדת 22.אני כאן – אתה בשמיים.מיום ליום – קשה שבעתיים. רצינו לחגוג לך כמו גדול.פתאום נמחק לנו הכל:הכח, הרצון, היכולת –נשארו: לב כואב, שאריות סבולת. בן יקר שלי –האם אתה יודע, האם אתה שומע?היו עוד שלוש תאונות בחיל-האויר,נראה שהמצב מחמיר… אני בטוחה שעשיתכל מה שלימדו אותךורצית לחזור בשלום.נשארו שאלות […]
מכתב לאורי 4
תילי תילים של כאבמצאו להם מקום עמוק בלב,בנשמה, בוורידיםובכל פכי החיים. כאב על חייך הצעיריםשנגדעו באיבםכאב על מי שידע כיצד לחיותםופתאום – כבר שנתיים איננו כאן. כשהיה אורי בן 15נסע עם חברו הטוב גלעד – לת"א:בשובו הביא מתנה –זוג עגילים משוק בצלאל. ומאז עשה לו למנהגלהביא מזכרת מכל נסיעה:שלט קרמיקה מסוגנן מספרד,כד מים כחול מזכוכית […]
מכתב לאורי 5
אורי שלי, החודש שוב נתאסף ונזכוראת יום הולדתך ה-24,השלישי בלעדיך – כך נספור. לפעמים אני לצדדים מסתכלתמחפשת את צלי,רוצה לבדוק אם כל זה אמיתי. במכונית חולפת נוהג גבר צעיר,שערו שחור וקצוץ,ראשו בתקרת המכונית נוגע,לעיניו זוג משקפי "בולה" שחורים.לרגע קט, אני מוכנה להשבעכי אתה הוא! באוטובוס לפני, יושבת חיילתחשופת כתפיים.בצדו השמאלי של צוארהנקודת-חן חומה, קטנה.מתרכזת בנקודה […]