מכתב לאורי 3
חמישה חודשים לאחר מותךמחר – יום הולדת 22.אני כאן – אתה בשמיים.מיום ליום – קשה שבעתיים. רצינו לחגוג לך כמו גדול.פתאום נמחק לנו הכל:הכח, הרצון, היכולת –נשארו: לב כואב, שאריות סבולת. בן יקר שלי –האם אתה יודע, האם אתה שומע?היו עוד שלוש תאונות בחיל-האויר,נראה שהמצב מחמיר… אני בטוחה שעשיתכל מה שלימדו אותךורצית לחזור בשלום.נשארו שאלות […]
מכתב לאורי 4
תילי תילים של כאבמצאו להם מקום עמוק בלב,בנשמה, בוורידיםובכל פכי החיים. כאב על חייך הצעיריםשנגדעו באיבםכאב על מי שידע כיצד לחיותםופתאום – כבר שנתיים איננו כאן. כשהיה אורי בן 15נסע עם חברו הטוב גלעד – לת"א:בשובו הביא מתנה –זוג עגילים משוק בצלאל. ומאז עשה לו למנהגלהביא מזכרת מכל נסיעה:שלט קרמיקה מסוגנן מספרד,כד מים כחול מזכוכית […]
מכתב לאורי 5
אורי שלי, החודש שוב נתאסף ונזכוראת יום הולדתך ה-24,השלישי בלעדיך – כך נספור. לפעמים אני לצדדים מסתכלתמחפשת את צלי,רוצה לבדוק אם כל זה אמיתי. במכונית חולפת נוהג גבר צעיר,שערו שחור וקצוץ,ראשו בתקרת המכונית נוגע,לעיניו זוג משקפי "בולה" שחורים.לרגע קט, אני מוכנה להשבעכי אתה הוא! באוטובוס לפני, יושבת חיילתחשופת כתפיים.בצדו השמאלי של צוארהנקודת-חן חומה, קטנה.מתרכזת בנקודה […]
מכתב לאורי 6
שואה ושכול בני, אורי מנור, סרן, נווט אף-15, נהרג בטיסת אימונים בהר-עיבל ב-1.3.1998והוא בן 21 ו-7 חודשים במותו.ביום שישי בבוקר, יומיים לפני, נפרד מאתנו על המדרגות בכניסה לבית, עמוס חבילות,בדרכו לת"א – לדירה חדשה אותה שכר עם חברים יומיים קודם לכן.היום – כשאני יודעת מהי משמעות ההתמודדות עם מותו של ילד אחד, אי-אפשר שלאלהרהר בגורלם […]
מכתב לאורי 7
שבע שנים שבע שנים מיום שהלכת – ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו,שש שנים תזרע – והשביעית שמיטה;שבעה קנים למנורה בבית המקדש,ובחלום פרעה שבע פרות ושבע שבולים;ויעקוב עבד ברחל שבע שנים. שבע שנים מיום שהלכת –ומנינו שבעת צבעי הקשת בענן;שבעה נימים לכינור,שבעה תווי יסוד לסולם המוזיקלי;שבעה שבועות מיום ספירת העומר,שבע ברכות בחתונה ושבעה פרחים בזר. […]
מכתב לאורי 8
שמונה שנים מה אומרים לילד שלךשכבר שמונה שנים לא כאן?שאוהבים? שמתגעגעים? שעדיין לא מבינים? מה אומרים לילד שלךשהשנה לא ימלאו לו שלושים???ורק הזמן שגם הוא פצעממשיך לתקתק לו נוכחות אילמת, דומעת וכואבת… מנסה לדמיין אותך כאיש צעירכמעט בן שלושים:חתיך כתמיד, אוהב, חוש הומור משגע,מרכיב ילד או שניים על כתפיך, משתגע על האחייניות שלך,עדיין עושה לתום איזה […]
המלחמה והפרפר
היה זה בוקר יום ראשון, אחד הימים הראשונים למלחמה הזאת. השעה 10:00 וחמש דקות. בדיוק אותוהיום ואותה השעה שבה טס אורי בפעם האחרונה….כדרכי, נסעתי לבית-הקברות הצבאי בחיפה, שם טמון אורי בני, אזור ג' חלקה 3, דייר קבע מזה שמונה שנים וחמישה חודשים. אורי היה נווט קרב 15-F ונהרג בעת טיסת אימונים מעל הר-עיבל (הר הקללה) […]
חנוכה 2006
לאלה מילדינו אשר נרם כבה בטרם עת,אמהות יקרות ומשפחות שכולות,מכובדי כולם. בני אורי מנור, נווט אף-15, סרן, נהרג בטיסת אימונים על הר-עיבל, בבוקר יום ראשוןה-1.3.1998 והוא בן 21 ושבעה חודשים במותו. כמה שנים לאחר מותו, הצטרפתי למשלחת צה"ל במסע לפולין ואני מבקשת לשתף אתכם במחשבות שעלו בי, לפני הנסיעה ואחריה, בנוגע למיתוס השואה ובעיקר – […]
מרץ 2008
"אמא, איני רוצה למות" קרא האיש בקצה שנותיו.הראות היתה גרועה באותו יום,וקול אמו נשלף אליו מקרבתו כרשרוש נייר."היה לי פעם בן, בני,…והיה לנו פעם סיכוי, בני" "אבא, איני רוצה למות",קרא האיש מקצה שנותיו."המלאך כבר כיתת את המאכלת, בני,לכמה וכמה עתים בני,על כמה וכמה הרים בני".(ציטטה משיר של דוד אבידן) יצחק- זה שכמעט הועלה לעולה בהר-המוריה, חי […]
מרץ 2010
12 שנים בוא ניפגש בבית קפה, במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל –כל מקום בו תבחר או תרצה…אתה תגיע במלוא הדרך ונוכחות קומתך, עם החיוך הגדול והנפלאשיניים לבנות שטופחו בקפידה,אני אבוא עם הלאזאניה ועוד –נשב ונדבר על הא ועל דא, נשטוף את אשר הזמן העכיר, נעלה מתהום הנשייה מה שנותר בזכרון:פניך, גופך, חוכמתך, הבדיחות שלך, […]