מכתב לאורי 4

תילי תילים של כאב
מצאו להם מקום עמוק בלב,
בנשמה, בוורידים
ובכל פכי החיים.

כאב על חייך הצעירים
שנגדעו באיבם
כאב על מי שידע כיצד לחיותם
ופתאום – כבר שנתיים איננו כאן.

כשהיה אורי בן 15
נסע עם חברו הטוב גלעד – לת"א:
בשובו הביא מתנה –
זוג עגילים משוק בצלאל.

ומאז עשה לו למנהג
להביא מזכרת מכל נסיעה:
שלט קרמיקה מסוגנן מספרד,
כד מים כחול מזכוכית חברון ועוד.

והמתנה האחרונה – לוח-שנה.
לוח נצח לרישום ימי-הולדת
ותאריכים חשובים.
עכשיו – זהו לוח החיים והמתים.

נוספו כאן תאריכי
ימי זכרון ואזכרות
של ילדי החברים החדשים
אשר גם הם כאן אתך בשכונה.

בן יקר שלי,
האם אתה יודע, האם אתה שומע?
חבריך מביה"ס ומהצבא
אותם  כה היטבת לבחור –
ממשיכים לבקר, ממשיכים אותך
ואותנו לזכור.

לגליה נולדה בת –
יובל שמה
ואתה – הפכת להיות דוד.
ומה אספר לך עוד?

בשבוע של ה"שבעה" התקשר
אלינו מארה"ב רוני גרינברג
בן-כתתך
ובקול רועד אמר לי:
"לגדל ילד כמו אורי – זו מתנה"!

ועתה – משנלקחת מאתנו
ניטל טעמן של המתנות כולן.

נשארו רק זכרונות
ותילי תילים של כאב
שמצאו להם מקום
עמוק, עמוק בלב.

להתראות ילד.