12 שנים
בוא ניפגש בבית קפה, במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל –
כל מקום בו תבחר או תרצה…
אתה תגיע במלוא הדרך ונוכחות קומתך, עם החיוך הגדול והנפלא
שיניים לבנות שטופחו בקפידה,
אני אבוא עם הלאזאניה ועוד –
נשב ונדבר על הא ועל דא, נשטוף את אשר הזמן העכיר,
נעלה מתהום הנשייה מה שנותר בזכרון:
פניך, גופך, חוכמתך, הבדיחות שלך, ידיך האמיצות והחזקות,
נקודת החן על לחי שמאל, העדינות והרכות, נימוסיך הטובים,
הכאב האחרון, בגידת החיים…
ניזכר באותו חג פורים שכל-כך לא אהבת, איך עמדת בגן וצרחת,
"אני אורי! אני אורי! אני לא מתחפש!" וכולם מסביב עמדו והריעו
לך על האומץ ועל המיוחדות. בסך הכל היית אז ילד ב"טרון-חובה"…
בוא ניפגש בבית קפה, במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל
ונדבר בלי מעצור, על כל מה שנזכור, על היש ועל האין,
או סתם נשב ונתחבק.
נשתוק ביחד רגעים של זכרון, שגם הם עצב.
ואולי ניפגש בליל גשמים ורעם, או יהיה זה יום ערפילי ומעונן,
עם שתי התראות מזג אויר – כמו זה ש…
אורי'לה, היינו שם להרחיק ילד מרגיז, מורה מטרידה,
לטפל בחום גבוה, מחלות ילדות, לגרש מפלצות מחלומותיך –
ואחר כך כשגדלת, היינו שם לצדך גאים וזקופים,
וכשבאו להגיד לי "בנך נהרג בהר-עיבל ליד שכם" אמרתי:
"אבל הבן שלי לא בשכם. הוא בחיל-אויר",
איך לא היינו שם בשבילך ברגעי האימה?
הפעם – לא אתן לך ללכת, אתייצב לצדך
לגרש את מפלצות-הפלדה
ןאז נשב לנו ליד תנור או לאור הנר ונדבר:
נזכור שעות של בכי, צחוק ומריבה עם אחיך בבית, חבריך במגרש,
קטעים שלך עם סבתא, עם הדודה שפרסה לך כל פרוסה ל"תחתיכות",
נספר על חוויות, נסיעות, בילויים, על תוכניות
שהיו ועל כל מה שכבר לא יהיה לעולם.
מה שהיה – ישוב אל הדממה.
אחרי הכל – נותרה לנו רק האהבה , בצד המחיר שהיא גובה:
לצער, לכאב, לגעגועים, להחמצה – עוד לא נמצאה שום תרופה.
אך יש דבר מה שבין אני לבין אתה, בין אתה לבין כולנו –
אותם לא יקחו הצער והזמן
והוא אף פעם, אף פעם לא ייתם.
אוהבת ומתגעגעת כל כך.
אמא