'הו ילד עבר זמן, נסעת לחפש רחוק מכאן, ואני מחכה לך'
ברגע אחד הזמן עצר מלכת.
אורי הלך.
לפתע דמותו קפאה לנגד עיניי.
אורי, חברי הטוב מקורס הטיס, התרסק על ההר לפני עשרים וארבע שנים.
מותיר את משפחתו האהובה ואותנו חבריו הטובים המומים.
הזמן הוסיף לנוע.
שנים ארוכות שחלפו מהר.
ועברו לאט.
הזיכרונות ממנו, של החוויות שלנו יחדיו, של מפגש אחרון, חוזרים אליי.
הם חוזרים בטיסה, בשיחה עם חבר לקורס, במפגש עם המשפחה.
לרוב הזיכרון חוזר אליי כשאני לא מוכן אליו.
וזה מכאיב, ומעורר מחשבה ושאלה –
איפה הוא ?
מה היה קורה אילו ?
ולמה זה בכלל קרה ?
לי יש את אורי.
ולכם משפחות יקרות, את היקרים שהלכו מכן.
לכולנו יש את הלילה ההוא בו נדמה כי הזמן עמד מלכת.
הדקה בה הכול השתנה.
הרגע בו נפרדנו מהיקרים לנו.
מסרבים להאמין כי לא ישובו עוד.
הזמן מוסיף לנוע.
אך עבור אלו שהלכו עצר לעולמים.
מותיר אותם בזיכרון שלנו ממש כמו שהיו – יפים ואהובים לתמיד.
משפחות יקרות,
לא נוכל להשיבם אליכן,
אך נוכל להציע חיבוק, ליווי ונחמה,
כל השנה וגם בערב הזה.
סיפורו של העם היהודי מגלות לחירות פרוש לאורך אלפי שנים.
אך תמציתו מסופרת בימים אולי אף בשניות.
הימים הספורים שבין פסח ליום העצמאות אוצרים בתוכם את סיפור התלאות והקשיים,
הפרעות והזוועות, גם את היציאה לחירות ותקומה.
אך אולי אלו השניות הבודדות שמספרות טוב מכל את העניין כולו.
שנייה או שתיים שהפרידו בין היחלצות בשלום של מטוסו של אורי לבין התרסקות על הר עיבל המקולל.
שניות בודדות שמעבירות אותנו באופן חד והכרחי בין עצב, הרכנת מבט והיאספות לתוך עצמנו ביום הזיכרון לתוך שמחה וגאווה על שנת עצמאות נוספת במדינה.
שניות אחדות בהן הדגל נודד למחצית התורן ומונף שוב בראשו מסמל בפשטות את תמצית קיומנו כאן.
ביום הזיכרון אנו זוכרים את חללי מערכות ישראל, רבים מהם נפלו בשירותם בחיל וגם כאן בכנף.
אנו זוכרים גם את חללי פעולות האיבה שנרצחו לאורך שנותיה של המדינה.
בשבועות האחרונים נוספו למעגל השכול חמש-עשרה משפחות שאיבדו את יקיריהן בפיגועי טרור קשים.
מכאן שלוחים תנחומיי למשפחות כולן, חלקן גם חלק ממשפחת חיל האוויר.
הכנף שלנו וכל משרתיה, שותפה מרכזית בפעילות הרציפה למניעת וסיכול פעולות טרור אלו
בגבולות המדינה, וגם מחוצה לה, יחדיו עם שותפיה במערכת הבטחון.
נוסיף לעמוד על המשמר, ככל שיידרש, למען בטחון אזרחי המדינה כולם.
בשנים אלו בהן בסיס חצור משתנה ומתאים את כוחו ויכולותיו לאתגרי המחר,
אתן משפחות יקרות מהוות עבורנו עוגן וסלע איתן.
הקשר עמכן מעניק לנו כוח ומשמעות.
אתן חלק בלתי נפרד מאיתנו.
כולנו ביחד נמשיך ונחלום על אלו שהלכו ונזכור אותם תמיד.
ואני ? אני אחכה לאורי….
'כל מטוס שטס בשמיים כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך,
נחליאלי לפני הגשם, צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך'…
יהי זכר הנופלים ברוך לעולם ועד