מכתב לאורי 6
שואה ושכול בני, אורי מנור, סרן, נווט אף-15, נהרג בטיסת אימונים בהר-עיבל ב-1.3.1998והוא בן 21 ו-7 חודשים במותו.ביום שישי בבוקר, יומיים לפני, נפרד מאתנו על המדרגות בכניסה לבית, עמוס חבילות,בדרכו לת"א – לדירה חדשה אותה שכר עם חברים יומיים קודם לכן.היום – כשאני יודעת מהי משמעות ההתמודדות עם מותו של ילד אחד, אי-אפשר שלאלהרהר בגורלם […]
מכתב לאורי 7
שבע שנים שבע שנים מיום שהלכת – ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו,שש שנים תזרע – והשביעית שמיטה;שבעה קנים למנורה בבית המקדש,ובחלום פרעה שבע פרות ושבע שבולים;ויעקוב עבד ברחל שבע שנים. שבע שנים מיום שהלכת –ומנינו שבעת צבעי הקשת בענן;שבעה נימים לכינור,שבעה תווי יסוד לסולם המוזיקלי;שבעה שבועות מיום ספירת העומר,שבע ברכות בחתונה ושבעה פרחים בזר. […]
מכתב לאורי 8
שמונה שנים מה אומרים לילד שלךשכבר שמונה שנים לא כאן?שאוהבים? שמתגעגעים? שעדיין לא מבינים? מה אומרים לילד שלךשהשנה לא ימלאו לו שלושים???ורק הזמן שגם הוא פצעממשיך לתקתק לו נוכחות אילמת, דומעת וכואבת… מנסה לדמיין אותך כאיש צעירכמעט בן שלושים:חתיך כתמיד, אוהב, חוש הומור משגע,מרכיב ילד או שניים על כתפיך, משתגע על האחייניות שלך,עדיין עושה לתום איזה […]
המלחמה והפרפר
היה זה בוקר יום ראשון, אחד הימים הראשונים למלחמה הזאת. השעה 10:00 וחמש דקות. בדיוק אותוהיום ואותה השעה שבה טס אורי בפעם האחרונה….כדרכי, נסעתי לבית-הקברות הצבאי בחיפה, שם טמון אורי בני, אזור ג' חלקה 3, דייר קבע מזה שמונה שנים וחמישה חודשים. אורי היה נווט קרב 15-F ונהרג בעת טיסת אימונים מעל הר-עיבל (הר הקללה) […]
חנוכה 2006
לאלה מילדינו אשר נרם כבה בטרם עת,אמהות יקרות ומשפחות שכולות,מכובדי כולם. בני אורי מנור, נווט אף-15, סרן, נהרג בטיסת אימונים על הר-עיבל, בבוקר יום ראשוןה-1.3.1998 והוא בן 21 ושבעה חודשים במותו. כמה שנים לאחר מותו, הצטרפתי למשלחת צה"ל במסע לפולין ואני מבקשת לשתף אתכם במחשבות שעלו בי, לפני הנסיעה ואחריה, בנוגע למיתוס השואה ובעיקר – […]
מרץ 2008
"אמא, איני רוצה למות" קרא האיש בקצה שנותיו.הראות היתה גרועה באותו יום,וקול אמו נשלף אליו מקרבתו כרשרוש נייר."היה לי פעם בן, בני,…והיה לנו פעם סיכוי, בני" "אבא, איני רוצה למות",קרא האיש מקצה שנותיו."המלאך כבר כיתת את המאכלת, בני,לכמה וכמה עתים בני,על כמה וכמה הרים בני".(ציטטה משיר של דוד אבידן) יצחק- זה שכמעט הועלה לעולה בהר-המוריה, חי […]
מרץ 2010
12 שנים בוא ניפגש בבית קפה, במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל –כל מקום בו תבחר או תרצה…אתה תגיע במלוא הדרך ונוכחות קומתך, עם החיוך הגדול והנפלאשיניים לבנות שטופחו בקפידה,אני אבוא עם הלאזאניה ועוד –נשב ונדבר על הא ועל דא, נשטוף את אשר הזמן העכיר, נעלה מתהום הנשייה מה שנותר בזכרון:פניך, גופך, חוכמתך, הבדיחות שלך, […]
מרץ 2011
13 שנים אורי, ילד שלי – שלנו,שלוש עשרה שנים, זה כמו ילד שחוגג בר-מצווה. אני מנסה להשוות את מספר השנים שאינך איתנו למשהו שניתן לתפוס את המידתיות שלו, גם אם עדיין בלתי נתפסת.הזכרונות נמצאים אצלו במערות הנפש: זה לא אלבום תמונות ולא ספר שאפשר לדפדף בו. יום אחרי יום, אנחנו מודדים את חיינו בפסיעות קטנות, כלאורכו […]
מרץ 2012
14 שנים בלי אורי שלנואפריל 2012 יום זיכרון תשע"ב, טייסת 106, הטייסת שלך. 14 שנים לנפילתך.14 שנים שאני נושאת בגופי את נפילתך, מנסה להגיד "נפילתך"ולא "מותך" או "אובדנך", אך לא תמיד מצליחה.לפעמים זה "מאז שנהרגת" ולפעמים "מאז שאורי…"הזמן מתחלק אצלנו ל-2 תקופות: הזמן שלפני והזמן שאחרי….14 שנים שאני לומדת את השכול, מנסה לעצב אותו בתודעתי […]
מרץ 2013
חמש עשרה שנים בלי אורי 15 שנים מאז נפילתו של אורי וזהו הטורניר ה-14 שביה"ס הריאלי מקיים לזכרו.הזדמנות להודות להנהלת ביה"ס שהוכיחה כי הביטוי "משפחת הריאלי" הואכל-כך נכון וזוהי באמת ההרגשה. תודה לצוות המורים לספורט, לישראל ולאבי, תודה לכם חברים יקרים שחקני נבחרת-העבר הממשיכים להגיע מידי שנה ותודה לטייסים לנווטים של 106, העושים דרכם מרחוק. […]