8 שנים | ארז סיוון
אורי, רציתי כבר מזמן לאמר לך שאני מתגעגע, שאתה חסר לי (ואני בטוח שאתה חסר גם להרבה מהסובבים אותי כעת). אולי יותר מכל, אני מתגעגע לאופן בו חיית את החיים (ולימדת קצת אותנו), הדרך האופיינית בה ידעת להתייחס גם לפרטים הקטנים, לטקסים הקטנים. ההתייחסות שדלגה על התפר הדק שבין הרצינות לצחוק. כך היו לדוגמא אותם […]
8 שנים | ברכה שמואלי
כרמלה את כרמלה אני מכירה מזה שנים. פעמים רבות הצטלבו דרכינו, אם זה בחוג בית, אם במופע תרבות או באקראי במרכול השכונתי. "שלום, שלום" ותו לא. במבט מהצד נראתה היא אשה עם נוכחות מרשימה, מראה תמיר, רציני, עם חיוך שידע ימים טובים יותר, ובהתבוננות מעמיקה, אי אפשר היה שלא לקלוט את העצב, שניבט מכל זיק […]
8 שנים | עומר צנגוט
כשהיינו, תום ואני, ילדים, נהגתי לרדת עליו איך שהוא מעריץ את אחיו הגדול ומדבר עליו כל הזמן. היינו לפעמים צופים ביחד בבושידו בערוץ הספורט. ואורי, אחר-כך, בהשראה מפליאה לימד אותנו את התרגיל המפורסם "שכב על היריב", עד שנאנקנו מכאב ומצחוק. בשנים הראשונות אחרי מותו היה לי מנהג מגונה להשוויץ בכך שהכרתי את אורי ואהבתיו כמו […]
8 שנים | אורן קמינר
תמונה: שלווה יום ראשון בשנת הלימודים בבית-בירם. כיתה חדשה, פרצופים חדשים, מורים חדשים, כולם מתרגשים. אני מסתכל אחורה: מאחורי יושבים ליאור ואורי וצוחקים. אני מסתכל לאורי בעיניים ומרגיש את השלווה מבפנים ונרגע. תמונה: בטחון כתה י"א. הזמן: בחן פתע בתנ"ך. אורי כותב ואני מנסה להבין בין השורות שלו מה הוא כותב. המורה צועקת שנגמר הזמן […]
8 שנים | גלעד פלד
מנור, כמה חודשים לפני שהגעת לטייסת, חגגנו את סיום הפיקוד של שלי בטיול וארוחת ערב עם המשפחות. אני הייתי אחראי על הארוע וניתנה מסגרת תקציב. יחד עם חברתי דאז, החלטנו משיקולי חסכון לא להעזר בקייטרינג, אלא להכין את הארוחה בעצמנו. הרשינו לעצמנו לשכור כלי אוכל והגשה ולא לאכול על פלסטיק. היה ארוע נחמד, אך לאחר […]
מכתב לאורי 8
שמונה שנים מה אומרים לילד שלך שכבר שמונה שנים לא כאן? שאוהבים? שמתגעגעים? שעדיין לא מבינים? מה אומרים לילד שלך שהשנה לא ימלאו לו שלושים??? ורק הזמן שגם הוא פצע ממשיך לתקתק לו נוכחות אילמת, דומעת וכואבת… מנסה לדמיין אותך כאיש צעיר כמעט בן שלושים: חתיך כתמיד, אוהב, חוש הומור משגע, מרכיב ילד או שניים […]
חנוכה 2006
לאלה מילדינו אשר נרם כבה בטרם עת, אמהות יקרות ומשפחות שכולות, מכובדי כולם. בני אורי מנור, נווט אף-15, סרן, נהרג בטיסת אימונים על הר-עיבל, בבוקר יום ראשון ה-1.3.1998 והוא בן 21 ושבעה חודשים במותו. כמה שנים לאחר מותו, הצטרפתי למשלחת צה"ל במסע לפולין ואני מבקשת לשתף אתכם במחשבות שעלו בי, לפני הנסיעה ואחריה, בנוגע למיתוס […]