Blog

10 שנים | אילן אשד

אורי

10 שנים עברו, מי היה מאמין שיעברו 10 שנים ואני אעמוד כאן ואדבר אליך.
לי ולאורי היתה היכרות קצרה, בת שנה ושלושה חודשים בסה"כ.
זמן קצר יחסית בשביל להכיר בנאדם, אבל במקרה שלך זה מספיק זמן בשביל
להבין איזה בנאדם מיוחד אתה.

בחרתי היום לספר קצת על הדברים שעברנו יחד ועל החוויות שאני חוויתי איתך.
הפעם הראשונה שנפגשנו היתה ביום שישי אחד, שנינו נסענו לחיפה בהסעות של
הביס"ט, ניגשת אלי ואמרת לי שאנחנו הולכים להיות באותה הסבה בטייסת 106
ושאתה נורא שמח על זה וחזרת לשבת במקום שלך.
זאת הפעם הראשונה שנחשפתי אליך, לגודל שלך, לישירות שלך ולנחמדות שלך.
כאן בעצם התחלנו את ההיכרות שלנו.

בהסבה הקרקעית ראיתי את הרצינות שלך, יכולת הלמידה והחוכמה שלך.
מייד הבנתי שיש לי על מי לסמוך ושיש מי שיעזור לי לעבור את ההסבה הקרקעית –
לא טעיתי.

במקביל עברנו לגור באותו חדר בבסיס בתל-נוף, אני אתה ורוזנברג. בשנה שגרנו
ביחד היה אפשר לראות את האהבה שלך להנאות הקטנות של החיים, למיטה, לכרית
ולכל דבר קטן שמשפר את איכות החיים שלך.

סיפור אחד מצחיק על התקופה הזו היה בפעם הראשונה שיצאנו לאכול מחוץ לבסיס.
אמרתי לך שהולכים לאכול, אתה מייד קפצת ואמרת: "מעולה, בואו נזמין לנו פיצה
לש.ג.". אני ורוזנברג צחקנו ואמרנו לך שנגמר הקורס ואפשר לצאת פיזית מהבסיס
וללכת ולאכול ושאנחנו יוצאים עוד 10 דקות. אחרי 10 דקות התייצבת בדלת של
החדר מוכן ומדוגם על מדי א'. פה הבנתי שיש לנו בעייה ושאני חייב להסביר לך מה
עושים אחרי שנגמר קורס טייס.

באותה תקופה יצאנו לסימולטור בארה"ב, המזל שלנו היה שאתה דובר אנגלית,
מה שמאוד עזר לנו בארה"ב.
בצמוד לסימולטור עשינו סקי במשך שלושה ימים, אתה כמובן לא היית מספיק בולט
בגודל שלך ולכן הבאת תלבושת סקי ייחודית, חרמונית ירוקה שעל גבה היה רשום
בענק צ.ה.ל, מה שמייד סימן אותנו והדביק לך את הכינוי "הענק הירוק מישראל".
מייד כשחזרנו לארץ סמ"ט א' של הטייסת הזמין אותנו לשיחה שבה הוא אמר לנו
שאנחנו לא השקענו מספיק בסימולטור ולכן הוא משאיר אותנו שבת בבסיס.
בתום השיחה הוא ביקש ממני ומרוזנברג לצאת מהחדר כי הוא רצה לדבר אתך לבד,
לך הוא אמר שאתה בסדר גמור אבל הוא חייב להשאיר את כולנו.
שוב קיבלתי הוכחה שלא רק אני חושב שאתה רציני ומשקיען.

זכרון נוסף מהשנה הזאת היו הנסיעות המשותפות שלנו לחיפה, תמיד היית נראה
כל-כך גדול באוטו שלי ולא משנה כמה הזזת את הכיסא אחורה – הרגליים שלך
עדיין היו מכופפות כאילו אתה יושב באוטו צעצוע. בנוסף, תמיד היית נכנס לאוטו
עם הסנדביצ'ים שלך שתמיד היה נראה כאילו אתה אוכל אותם כמו איזה מעדן במסעדת גורמה.

באחת השבתות הזמנת אותי ואת קרן לארוחת צהריים. כרמלה היתה בחו"ל וסמי הכין
לנו על האש, לאורך כל הארוחה היה ניתן לראות את הקשר המדהים שיש לכם במשפחה
ואת הפתיחות אחד לשני ואלינו, הרגשנו חלק מהמשפחה.
אני מצטער שזאת היתה הפעם היחידה שיצא לי להשתתף בחוויה הזאת.

לקראת סוף השנה שלנו ביחד, תכננת לעבור לגור בת"א ולהתחיל פרק חדש בחיים שלך,
היה אפשר לראות את האור שבך פורץ החוצה ואת הציפייה הרבה שהיתה בך להתחיל
את חייך בת"א.

ואז ביום ראשון אחד בבוקר שוב נפגשנו במבצעים של הטייסת והספקנו לצערי להחליף
רק בוקר טוב ושלום, אמרת לי שאתה הולך לטוס.
שעה לאחר מכן גם אני הלכתי לטוס, לפני ההמראה הבקר ביקש מהמבנה שלו להמריא
ולחפש מטוס שנעלם. לקח לי כמה דקות להבין שאני מחפש את המטוס שלך
ועוד כמה דקות להבין מה קרה. צרחתי בתוך התא, רציתי להאמין שכל מה שאני שומע
בקשר זה לא נכון ושאולי זה מטוס אחר ושאולי זה רק חלום רע.

מאז היום ההוא אני מדמיין אותך בכל אירוע משמעותי שקרה לי בחיים.
מדמיין איך היית חוגג בחתונה שלי ושל קרן, מה היית אומר במעבר שלי לטייסת אחרת,
מה היית אומר בהולדת בני הבכור רותם ואחר-כך בהולדת בני הצעיר יובל.

אורי, מי היה מאמין שבאותו יום ראשון לפני 10 שנים זה יהיה היום האחרון שאני
נפרד ממך ושלעולם לא אראה אותך שוב.

אורי, גם היום אתה מלווה אותי בחיי היומיום. בשבילי אתה תישאר אותו אורי
מצחיק, רציני, חבר ובקיצור – אותו אורי שכולנו מכירים ואוהבים.

אוהב ומתגעגעת.

אילן אשד