שמונה עשרה שנים – טורניר בביה"ס הריאלי

שמי כרמלה, בוגרת מחזור מ"ז (מציעה לכם לא לנסות לחשב כמה זמן עבר מאז…). אני כאן היום על תקן אימא של אורי ז"ל, בוגר מחזור ע"ה.

18-שמונה עשרה שנים שאורי איננו עוד אתנו. אולי ישנו – אבל אחרת!

 

זהו הטורניר ה-17-שבעה עשר שביה"ס עורך ואני רוצה קודם כל להודות להנהלת ביה"ס, לצוות המורים לספורט (בעיקר אבי ברונשטיין ודורית),

לחברי נבחרת העבר ששיחקו יחד עם אורי, לחברים מהטייסת ולכם קהל נכבד…

 

שמונה עשרה שנים בגימטרייה זה "חי" וכל מה שאני יכולה לומר היום הוא       "הלוואי והיה חי".

 

אורי סיים בי"ס בהצטיינות יתירה במדעים ובספורט (מסתבר שיש כאלה המסוגלים להצטיין בשני התחומים האלה גם יחד, אורי היה אחד מהם).

התגייס לקורס הטייס יחד עם חברים נוספים שמילאו אוטובוס שלם.

רק חמישה מהם אכן סיימו את הקורס בהצלחה (את תמונת החמישייה המסיימת תראו באולם הספורט).

יומיים לפני תאונת האימונים בהר-עיבל נסע אורי לת"א, בדרכו לדירה ששכר יחד עם חברים מהקורס.

 

נפרדנו ממנו ביום שישי, חיבקנו אותו בפעם האחרונה ואיחלנו לו בהצלחה

בדרכו החדשה.

תאונת אימונים  15F על הר-עיבל, ביום ראשון, בין האנטנות והאובך הכבד ששרר באותו בוקר, קטעה את הכול.

 

אנחנו כאן היום כדי לזכור ולהזכיר ("כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד"  (ספר מיכה) ולחשוף את אורי להיכרות מצד אלה שלא הכירו אותו.

אתר הנצחה אינטרנטי על שמו, מאפשר גם הדלקת נר זיכרון.

 

אחד החברים של אורי מתקופת ביה"ס, מקורס הטייס, הוא גם מי שהיה אמור לגור עם אורי בדירה השכורה בת"א: זהו סגן אלוף תומר.

עבר מגוון תפקידים בחיל האוויר וכיום מפקד טייסת מזלט"ים.

אני רוצה להזמין את תומר לשאת דברים.

כרמלה מנור, אמא של אורי.