Blog

דברים לזכרו – יום הזיכרון 2015 | יובל פלד

כשאמא מתארת לי אותך, תמיד משהו בקול שלה הופך להיות רך יותר ושקט. פעם אתה גבר מרשים וגבוה, פעם אתה ילד שובב ומצחיק, פעם אתה תלמיד מצטיין וספורטאי.

תמיד אתה געגוע.

כשסבא וסבתא מספרים לי עליך, תמיד העיניים מבריקות. פעם אתה כובש, ילד של החיים, יפה תואר – ילד שלהם, אח אחראי לפעמים גם לא. וגם כאן עבורם – תמיד אתה געגוע.

כשתום מספר לי עליך אני צריכה להסתכל לו לתוך העיניים – שם נמצאים הזיכרונות. פעם אתה האח שמרביץ כשצריך וגם כשלא. פעם אתה צנוע, תמיד אתה אמיץ, תמיד מוקף בחברים ואח גדול שכל אח קטן היה רוצה.

גם עבור תום – אתה געגוע.

ובשבילי אורי – אתה הדוד שלא הכרתי, אבל לפעמים נדמה לי שאני מכירה היטב. תמיד תהיה מקור לגאווה. אני מכירה אותך דרך תמונות, קטעי וידאו, סיפורים, דרך ימי זיכרון, ימי הולדת וחברים, דרך אמא, סבא וסבתא ודרך תום.

לא הכרתי אותך בכלל, אבל בעצם אני מכירה אותך המון.

האם אפשר מישהו שלא הכרתי לאהוב?

אני בטוחה שכן – אורי דודי הטוב.

מאת: יובל פלד- אחיינית של אורי