Blog

יד לבנים, יום הזכרון אייר תשס"ט

צהריים טובים.
שמי כרמלה מנור ואני אמו של סרן אורי מנור, נווט קרב -15F שנהרג בתאונת אימונים על הר-עיבל לפני 11 שנים.

בארצנו, לצערנו, משפחות שכולות רבות, רבות מדי.
משפחות אלה נושאות איתן את זכר יקיריהן בכל ימות (ולילות) השנה.
ביום הזכרון – מצטרפים אלינו אנשים נוספים: חברים ובני משפחה, המהווים את קבוצת התמיכה שלנו ברגעים קשים אלה.

כשמשפחה הופכת שכולה – מתהפך בבת-אחת סדר היום האישי והחברתי שלה.
לפעמים, גם חברים שהיו קרובים לפני האסון, לא מוצאים בתוכם את הכח להמשיך ולהיות שם לצדנו.

את ההורים השכולים מעסיקות בעיקר שתי סוגיות:
שאלת ההנצחה
ושאלת הזכרון

חשוב לנו מאוד להנציח את זכר יקירנו שהלכו לעולמם בטרם עת.

אנו עושים זאת בדרכים שונות: פינת הנצחה בביה"ס, חוברת זכרון, פסל או תמונה, אתר אינטרנט, שיר, טורניר ספורטיבי כזה או אחר…

אך בעיקר חשוב לנו כי גם אלה שלא הכירו באופן ישיר את הבן או הבת שנפלו, יכירו ולו במעט ויזכרו – ולו לשעה קלה או ליום אחד – את אלו שהיו ואינם עוד.

וכאן אתם נכנסים לתמונה.

יש גברת אחת מבוגרת מאוד (94) שאני מתנדבת אצלה. בנה היחיד נהרג במלחמת ששת- הימים. שערו לעצמכם, איזו שמחה והכרת תודה יש לה ברגע שמישהו פותח אצלה את הדלת, ברגע שמישהו צעיר, כמוכם, מגיע ומתעניין בבנה היחיד שנפל לפני 42 שנים….

אתם מתנדבים למשימה הזו: לבקר בבתי משפחות שכולות בערב יום הזכרון – וכל הכבוד לכם על כך, אני יודעת שזה לא פשוט!

חשוב לעשות זאת מתוך כוונה אמיתית ורצון כן, להתעניין ולבקש לשמוע פרטים על הבן/הבת שנפלו. משפחות שכולות רגישות מאוד. אם תעשו זאת כדי לצאת ידי חובה, למלא משימה חברתית ותו לא – ירגישו בכך.

אנו זקוקים כל כך לחיבוק שלכם, להתעניינות האמיתית שלכם ולכם – כדור העתיד, דור ההמשך אשר יישא איתו את הזכרון בלבבות, מתוך הבנת המורשת המורכבת של מדינת ישראל והכרת תודה לאלה שנפלו למעננו.

אני מברכת אתכם על בחירתכם להשתתף בביקור המשפחות השכולות בערב יום הזכרון הקרוב,
מאחלת לכם הצלחה במשימה זו.

אנא זכרו: כשאני נותן מעצמי לאחר, כשאני תורם – אני גם נתרם.
מדברי חליל ג'ובראן על הנתינה:

אתה נותן אך מעט, עת נותן אתה מרכושך. רק עת נותן אתה מעצמך, זוהי נתינת אמת. יש הנותנים בשמחה, והשמחה שכרם. יש הנותנים בכאב, וזו מנת חלקים. יש הנותנים לא בכאב, בלא לחפש שמחה, לא בטוב ולא ברע: אלה נותנים, כשם שהנהר נותן מימיו לאילן הגדל על גדותיו.

- חליל ג'ובראן

תודה.